מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' לוי

פסק דין

לפני שתי תביעות שאוחדו בפני מותב זה על יסוד החלטת כ"ה סג"נ זהבה אגי מיום 17.5.12. התביעה הראשונה אשר הוגשה בתא"מ 37459-07-10 (להלן :"התביעה הראשונה") הינה במסגרת המחלוקת שבין חברת מנורה– התובעת, לבין הגב' חדווה לוי, בעוד שהתביעה השנייה אשר הוגשה בתא"מ 28991-03-12 ( להלן: "התביעה השנייה") הינה בין התובעים- הגב' חדווה לוי ובעלה בן ציון לוי לבין הנתבעת- הגב' עיואן יפית, המבוטחת מטעם חברת מנורה בעת הרלבנטית לאירוע שיכונה להלן התאונה.

ביסודן של שתי התביעות דרישה מקבילה לתשלום כספי בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים, אשר היו מעורבים בתאונת דרכים שאירעה ביום 05/09/07 בצומת במושב אחיעזר (להלן: "התאונה").

מבוטחת התובעת בתביעה הראשונה (שתכונה להלן – 'נהגת המאזדה'), נהגה ברכב מסוג מאזדה מ.ר. 76-019-27 (להלן – 'המאזדה'), בעוד שבעלה של הנתבעת מר בן ציון לוי (שיכונה להלן – 'נהג הקריזלר') נהג ברכב מסוג קריזלר מ.ר. 47-965-28 (להלן – 'רכב הקריזלר').

תמצית טענות הצדדים;

התובעת טוענת, כי בזמנים הרלבנטיים לתאונה היא ביטחה את רכב המאזדה בביטוח מקיף המכסה שימושה של נהגת המאזדה או שימוש נהגים אחרים ברשות.

בתאריך 05/09/07 עת נסעה נהגת המאזדה במושב אחיעזר למקום עבודתה, הגיע נהג רכב הקרילזר במהירות, לא נתן לרכבה זכות קדימה, פגע בו וגרם לאובדנו להלכה (שיעור נזק של 46.56 %) ולנזקים הכספיים המפורטים בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה.

בטופס ההודעה על התאונה נרשמו פרטי המקרה מפיה של נהגת המאזדה בזו הלשון: "הגעתי לצומת ..היה לי תמרור האט האטתי עד כמעט בלימה רכב צד ג' הגיע משמאל .. לו יש תמרור האט – הרכב הזה לא האט כלל ונכנס ברכבי בצידו השמאלי קדמי".

בפתח ישיבת שמיעת הראיות שהתקיימה בפניי ביום 15/01/13 ביקשה התובעת לתקן את טופס ההודעה של נהגת המאזדה על פיו לצד השני היה תמרור עצור ולה היה תמרור תן זכות קדימה (שם, בעמ' 1,שורות 13-14 לפרוטקול הדיון).

התובעת צירפה חוות דעת שמאי מטעמה אשר בדק את הרכב המבוטח והעריך את הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה בסכום כולל של 42,783 ₪ ולטענתה שילמה למבוטחתה סכום זה בניכוי השתתפות עצמית, ערכי כינון וכן שווי השרידים, ובסה"כ התובעת נשאה בתשלום סך של 30,566 ₪ הכולל גם שכ"ט שמאי והפרשי ריבית והצמדה.

מששילמה התובעת למבוטחתה את תגמולי הביטוח, היא נכנסת בנעליה ותובעת מאת הנתבעת את כל הסכומים בהן נשאה וטוענת, כי התאונה נגרמה באחריותו המלאה של בעלה אשר נהג אותה עת ברכב.

בשלב זה אני רואה לנכון להתעכב במעט על סכום התביעה, המעיד כי הוא טומן בחובו גם רכיב כספי בעבור תוספת הפרישי ריבית והצמדה ואולם לא מצאתי בכתב התביעה כל אסמכתא בדבר הדרך שבה חישבה התובעת את ערכו והכיצד אמדה את סכומו. היות ומדובר בסכום לא מבוטל של אלפי שקלים (שכן סך הנזק הנומינאלי בגין הסכומים ששילמה התובעת לנהגת המאזדה בגין נזקי הרכב מהתאונה מסתכם בסך 42,783 ₪, לסך זה מצטרפת עלות שכ"ט שמאי הרכב בסך 416 ₪ ועלות קליטת נתונים מדואר ישראל בסך 31 ₪ (בהתאם להוראות התשלום מיום 24.9.07 – של דואר ישראל ומיום 9.10.07 של יתרת רכיבי התשלום שצורפו לתביעה) ובסה"כ- 43,230 ₪ אך מסך זה יש לנכות את ערך שרידי הרכב ע"ס 18,396 ₪ ועל כן הסך הנומינאלי עפ"י התביעה הינו על סך 24,834 ₪), ראיתי מקום לקבוע כי יש להעמיד את סכום התביעה על הסך הנומינאלי האמור בלבד וככל שאקבלה יתווספו לו ממילא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום התשלום המאוחר למבוטחת בפועל.

לטענת הנתבעים, נהגת המאזדה היא זו החייבת לפצותם בגין נזקיהם בעקבות התאונה. לטענתם ,ביום התאונה עת נסע נהג הקריזלר במושב אחיעזר הגיח לפתע רכב המאזדה במהירות מופרזת, לא נתן לרכב הקריזלר ששהה באותה עת בתוך הצומת זכות קדימה ו/או מבלי לעצור כמתחייב בתקנות התעבורה ופגע בו תוך שהוא גורם לו נזקים כבדים.

מאחר ולנתבעים לא היתה פוליסת ביטוח מקיף האמורה לכסות את הנזקים שנגרמו לרכבם, הם פנו כמה ימים לאחר התאונה לסוכנות רכב וביצעו עסקת החלפה בין רכב הקריזלר במצבו AS –IS לאחר התאונה לבין רכב אחר.

בינתיים הסוכנות סגרה את שעריה וחרף מאמצי הנתבעים לא עלה בידיהם לאתר את הסוכנות ו/או את בעליה לשם קבלת מסמך כזה או אחר היכול להעיד על גובה הנזק של הרכב מיד לאחר התאונה ו/או על ההפרש בין מחיר המחירון של רכבם שנפגע למחיר אותו קיבלו עבורו מהסוכנות.

עם הגשת התביעה כנגדם פעלו הנתבעים לשם איתור הרכב ועריכת חוות דעת שמאית לכימות נזקי הרכב הנפגע וכשלבסוף הרכב אותר הוא נבדק ע"י שמאי מטעמם אשר העריך את הנזקים שנגרמו לרכבם על סך 5,750 ₪ נזק ישיר לאחר תיקון. כן נשאו הנתבעים בשכ"ט שמאי בסך 600 ₪.

הנתבעים גורסים עוד כי הנזקים המצוינים בחוות הדעת השמאי מטעמם שולמו על ידי הסוכנות אשר רכשה את הרכב במעמד תיקונו לאחר התאונה ובטרם העברתו לקונה אחר, אולם במידה והרכב הנפגע היה מוכנס לתיקון על ידם ולא היה מוחלף במסגרת עסקה עם הסוכנות הם היו נאלצים להחליף את החלקים באחרים ולא לתקנם כפי שעשתה הסוכנות. בגין חלפים אלו דורשים הנתבעים סך משוער של 10,000 ₪.

יתר על כן לשיטתם של הנתבעים, חוות הדעת השמאי מטעמם אינה יכולה ליתן אומדנה מדויקת של החלקים הפנימיים מהם ניזוק הרכב הנפגע בעקבות התאונה ועל כן הם מעמדים נזקים אלה על דרך האומדנה על סך נוסף של 10,000 ₪.

דיון והכרעה;